האשה בעלת שני העורות (ניגריה)

אימבה הראשון מקאלבר היה מלך חזק מאוד. הוא נלחם וכבש את כל המדינות סביבו והרג את כל הזקנים והזקנות. את הצעירים והצעירות בעלי הכח הוא תפס והפך לעבדים, והם עבדו בשבילו בחוות עד יום מותם.

למלך זה היו מאתיים נשים, אך אף אחת מהן לא ילדה לו בן. נתיניו, כשראו שהוא הולך ומזדקן, התחננו בפניו שיתחתן עם אחת מבנות העכביש, כי תמיד היו להם המון ילדים. אבל כשראה המלך את בת העכביש היא לא מצאה חן בעיניו, בגלל שהיתה מכוערת, והאנשים אמרו שזה בגלל שאמה ילדה כל כך הרבה ילדים באותו זמן. עם זאת, כדי לרצות את בני עמו הוא התחתן עם הנערה המכוערת, והציב אותה בין נשותיו האחרות, אך הן כולן התלוננו בגלל שהיא היתה כה מכוערת, ואמרו שהיא לא יכולה לחיות איתן. לכן המלך בנה לה בית נפרד לעצמה, שם ניתן לה מזון ומשקה כמו לשאר הנשים. כולם לעגו לה בגלל הכיעור שלה; אבל היא לא הייתה באמת מכוערת, אלא יפהפייה, מכיוון שנולדה עם שני עורות, ובלידתה נאלצה אמה להבטיח שהיא לעולם לא תסיר את העור המכוער עד שמגיע זמן מסוים במהלך הלילה, ושהיא חייבת להחזיר אותו לפני עלות השחר. כעת האשה הראשית של המלך ידעה זאת, וחששה מאוד שמא המלך יגלה זאת ויתאהב בבת העכביש; אז היא הלכה למכשף ג'ו ג'ו* והציעה לו מאתיים מקלות כדי להכין שיקוי שיגרום למלך לשכוח לגמרי שבת העכביש היא אשתו.  מכשף הג'ו ג'ו הסכים לבסוף לעשות זאת, לאחר התמקחות רבה במחיר, עבור שלוש מאות וחמישים מקלות; והוא הכין כמה שיקויים, שהאשה הראשית ערבבה באוכל של המלך. במשך כמה חודשים זה גרם לכך שהמלך ישכח את בת העכביש, והוא נהג לעבור קרוב למדי אליה בלי לזהות אותה בשום דרך. לאחר שחלפו ארבעה חודשים והמלך לא שלח אפילו פעם אחת לקרוא אליו את אדיחה (כי זה היה שמה של בת העכביש), היא החלה להתעייף וחזרה להוריה. אביה, העכביש, לקח אותה אחר כך למכשף ג'ו ג'ו אחר, שעל ידי לחישת לחשים והטלת גורלות, גילה מהר מאוד כי אשתו הראשית של המלך היא זו שביקשה ממכשף הג'ו ג'ו לכשף את המלך כדי שלא יסתכל על אדיחה. לפיכך הוא אמר לעכביש שאדיחה צריכה לתת למלך שיקויים שהוא יכין, מה שיגרום למלך לזכור אותה. הוא הכין את השיקוי, שעליו היה על העכביש לשלם סכום כסף גדול; ובאותו היום הכינה אדיחה קערה קטנה של אוכל, שבתוכה הניחה את השיקוי, והגישה אותה בפני המלך. מיד כשהוא אכל את המנה עיניו נפקחו והוא זיהה את אשתו, ואמר לה שתבוא אליו באותו ערב ממש. כך, אחר הצהריים, בשמחה רבה, היא ירדה לנהר והתרחצה, וכשחזרה לבשה את מיטב בגדיה והלכה לארמון המלך.

מיד כשנעשה חשוך וכל האורות כבו, היא הסירה את עורה המכוער, והמלך ראה כמה היא יפה ושמח איתה מאוד; אבל כשקרא התרנגול אדיחה שוב לבשה את עורה המכוער וחזרה לביתה.

כך עשתה במשך ארבעה לילות רצופים, תמיד הסירה את העור המכוער בחושך, ויצאה לפני אור הבוקר. בחלוף הזמן, להפתעתם הגדולה של כל העם, ובמיוחד של מאתיים נשות המלך, היא ילדה בן; אבל מה שהפתיע אותם יותר מכל היה שרק בן אחד נולד, ואילו לאמה תמיד נולדו ילדים רבים בכל לידה, בדרך כלל כחמישים.

אשתו של המלך נעשתה קנאית יותר מתמיד כאשר לאדיחה היה בן; אז היא הלכה שוב למכשף הג'ו ג'ו,  נתנה לו מתנה גדולה ושכנעה אותו לתת לה שיקוי כלשהו שיהפוך את המלך לחולה והוא ישכח את בנו. ואז, השיקוי יגרום למלך ללכת למכשף הג'ו ג'ו, שיגיד לו שבנו הוא זה שעשה אותו חולה כי הוא רצה למלוך תחתיו. מכשף הג'ו ג'ו יגיד אז למלך שאם הוא רוצה להבריא, עליו להשליך את בנו למים.

והמלך, לאחר ששתה את השיקוי, ניגש למכשף הג'ו ג'ו, שסיפר לו הכל כפי שתוכנן עם האשה הראשית. אך בתחילה המלך לא רצה להשמיד את בנו. אחר כך נתיניו הראשיים התחננו בפניו שישליך את בנו, ואמרו שאולי בעוד שנה הוא יוכל לקבל בן אחר. המלך הסכים לבסוף, והשליך את בנו לנהר, שם התאבלה האם ובכתה בכי מר.

ואז האשה הראשית ניגשה שוב למכשף הג'ו ג'ו וקיבלה ממנו עוד שיקויים, שגרמו למלך לשכוח את אדיחה במשך שלוש שנים, שבמהלכן היא התאבלה על בנה. אז היא חזרה לאביה, והוא קיבל עוד קצת שיקויים ממכשף הג'ו ג'ו שלו, אותם נתנה אדיחה למלך. והמלך הכיר אותה וקרא לה אליו שוב, והיא חיה אתו כמו קודם. הג'ו ג'ו שעזר לאביה של אדיחה, העכביש, היה מכשף ג'ו ג'ו השולט במים, והוא היה כבר מוכן כשהמלך השליך את בנו למים, והוא הציל את חייו ולקח אותו הביתה ושמר עליו בחיים. והילד גדל והיה לנער חזק מאוד.

לאחר זמן מה אדיחה ילדה בת, וגם אותה אשתו הקנאית שכנעה את המלך להשליך. לקח זמן רב יותר לשכנע אותו, אך לבסוף הוא הסכים, והשליך גם את בתו למים ושכח את אדיחה שוב. אבל מכשף הג'ו ג'ו השולט במים שוב היה מוכן, וכשהציל את הילדה הקטנה, חשב שהגיע הזמן להעניש את האישה הקנאית על מעשיה; לכן הוא הסתובב בין הצעירים המנהיגים ושכנע אותם לערוך קרב היאבקות בשוק כל שבוע. זה נעשה, והג'ו ג'ו השולט במים אמר לבן המלך שנעשה חזק מאוד, והיה מאוד דומה לאביו בהופעתו, שהוא צריך ללכת ולהתאבק, ואף אחד לא יוכל לעמוד מולו. אז נקבע משחק התאבקות מפואר, אליו הוזמנו כל הגברים החזקים במדינה, והמלך הבטיח להגיע עם אשתו הראשית.

ביום המשחק, הג'ו ג'ו השולט במים אמר לבנו של המלך שהוא לא צריך לפחד אפילו מעט, וכי הג'ו ג'ו שלו כל כך עוצמתי, שאפילו המתאבקים החזקים והטובים ביותר במדינה לא יוכלו לעמוד נגדו אפילו כמה דקות. כל תושבי הארץ באו לראות את התחרות הגדולה, אשר לזוכה בה המלך הבטיח להעניק פרסי בד וכסף, וכל האנשים החזקים הגיעו. כשראו את בנו של המלך, שאיש לא הכיר, הם צחקו ואמרו, "מיהו הנער הקטן הזה? אין לו שום סיכוי נגדנו." אך בבואם להיאבק, הם גילו מהר מאוד שהם אינם יכולים אפילו לאתגר אותו. הילד היה אכן חזק מאוד, בנוי להפליא וטוב מראה, וכל האנשים הופתעו לראות כמה הוא דומה למלך.

לאחר ההיאבקות במשך רוב היום הוכרז בנו של המלך כזוכה, לאחר שהדף את כל מי שעמד מולו; למעשה, חלק מהנאבקים עמו נפגעו קשות ושברו את ידיהם או את צלעותיהם בגלל כוחו העצום. לאחר סיום המשחק, המלך העניק לו בד וכסף, והזמין אותו לסעוד עמו בערב. הנער נענה בשמחה להזמנת אביו; ואחרי ששטף עצמו היטב בנהר, לבש את בגד ועלה לארמון, שם מצא את ראשי הממלכה וכמה מנשותיו המועדפות של המלך. לאחר מכן הם התיישבו לארוחה שלהם, והמלך ישב לאכול לצד בנו שלו, שאותו לא הכיר. בצד השני של הילד ישבה האישה הקנאית, שהייתה הגורם לכל הצרות. לאורך כל הארוחה אשה זו עשתה כמיטב יכולתה להתיידד עם הנער, שבו התאהבה בעוצמה פראית בגלל המראה היפה שלו, כוחו והיותו המתאבק הכי טוב במדינה. האישה חשבה לעצמה, "אני אקח את הנער הזה לי לבעל, מכיוון שבעלי הוא עכשיו זקן ובטח ימות בקרוב." אולם הנער, שהיה חכם כמו שהיה חזק, היה מודע למדי לכל מה שהאישה הקנאית עשתה, ולמרות שהעמיד פנים שהוא מוחמא מאוד מחיזוריה של אשת המלך הראשית, הוא לא שיתף עימה פעולה בקלות, ואף חזר הביתה ברגע שהיה יכול.

כשחזר לביתו של הג'ו ג'ו השולט במים הוא סיפר לו את כל מה שקרה, והג'ו ג'ו אמר -

"כיוון שאתה נמצא כעת במעמד גבוה אצל המלך, עליך ללכת אליו מחר ולבקש ממנו טובה. הטובה שתבקש היא שכל המדינה תיקרא להיאסף יחדיו, ושייערך משפט של מקרה מסוים, וכאשר ייגמר המשפט, האיש או האישה שנמצאים אשמים יהרגו על ידי אנשי האגבו** לעיני כל העם. "

אז בבוקר למחרת ניגש הנער אל המלך, אשר נעתר בקלות לבקשתו, ובאותו רגע ציווה לקבוע יום לכל העם שייתכנסו לראות את המשפט. ואז הילד חזר לג'ו ג'ו השולט במים שאמר לו ללכת לאמו ולומר לה מי הוא, ושכאשר יגיע יום המשפט היא צריכה להוריד את עורה המכוער ולהופיע בכל יופייה. הגיע הזמן שהיא כבר לא צריכה ללבוש את זה. הבן עשה כדבריו.

כאשר הגיע יום המשפט, ישבה אדיחה בפינת הכיכר, ואף אחד לא זיהה את הזרה היפהפיה כבת העכביש. בנה התיישב לידה והביא עמו את אחותו. מיד אמה ראתה אותה ואמרה -

"זו בוודאי הבת שלי, שכבר מזמן התאבלתי עליה כמתה," וחיבקה אותה בחיבה עזה.

לאחר מכן הגיעו המלך ואשתו הראשית והתיישבו על אבניהם באמצע הכיכר. כל העם הצדיע להם בברכות הרגילות. לאחר מכן פנה המלך אל העם, ואמר כי הוא קרא להם להתאסף כדי לשמוע דבר משפט מסעיר, לבקשת הצעיר שהיה המנצח של ההיאבקות, ואשר הבטיח שאם יימצא אשם במשפט, הוא יציע את חייו לאגבו. המלך אמר גם כי אם לעומת זאת, המשפט יוכרע לטובתו של הנער, הרי שהצד האחר יהרג, אפילו אם זה יהיה המלך או אחת מנשותיו; מי שזה לא יהיה, יידרש לתפוס את מקומו על אבן ההריגה, וראשו יערף על ידי האגבו. לכל זה הסכימו כל האנשים, ואמרו שהם רוצים לשמוע מה יש לצעיר לומר. הצעיר אחר כך הלך סביב הכיכר, השתחווה למלך ולעם ושאל את השאלה, "האם אני  ראוי מספיק כדי להיות בנו של מנהיג במדינה?" וכל האנשים ענו "כן!"

הילד הביא אז את אחותו לאמצע הכיכר כשהוא מוביל אותה בידו. היא הייתה ילדה יפה ובנויה היטב. כשכולם הביטו בה הוא אמר, "האם אחותי ראויה להיות בתו של מנהיג?" והאנשים ענו שהיא ראויה להיות בת של של כל מנהיג, אפילו של המלך. ואז הוא קרא לאמו אדיחה, והיא יצאה, ונראתה יפה מאוד עם מיטב הבד והחרוזים עליה, וכל האנשים הריעו, כיוון שמעולם לא ראו אישה נאה יותר. הנער שאל אותם, "האם אשה זו ראויה להיות אשת המלך?" וצעקה נשמעה מכל הנוכחים, שהיא תהיה אשה ראויה למלך, ושנראה שהיא תוכל להיות אם להרבה בנים בריאים ונאים.

ואז הצביע הילד על האישה הקנאית שישבה לצד המלך, וסיפר לאנשים את סיפורו, כיצד אמו, שהיו לה שני עורות, הייתה בת העכביש; איך התחתנה עם המלך ואיך האשה הראשית קינאה וגרמה לכישוף ג'ו ג'ו רע למלך, שגרם לו לשכוח את אשתו; כיצד שכנעה את המלך לזרוק את אותו ואת אחותו לנהר, כפי שכולם ידעו, אך הג'ו ג'ו השולט במים הציל את שניהם והעלה אותם מן המים.

ואז הנער אמר: "אני משאיר למלך ולכל העם כדי לשפוט בדבר הזה. אם טעיתי, תנו לי להיהרג על האבן על ידי האגבו; אם, לעומת זאת, האישה עשתה רוע, אז תנו לאגבו לקבוע את עונשה, כפי שאתם עשויים להכריע. "

כאשר ידע המלך כי המתאבק הוא בנו הוא שמח מאוד, ואמר לאנשי האגבו לקחת את האישה הקנאית ולהעניש אותה על פי החוקים שלהם. אנשי האגבו החליטו שהאישה היא מכשפה; אז הם לקחו אותה ליער וקשרו אותה למוקד, ונתנו לה מאתיים הצלפות עם שוט העשוי מעור היפופוטם, ואז שרפו אותה בחיים, כדי שהיא לא תעשה עוד צרות, והאפר שלה נזרק לתוך הנהר. לאחר מכן חיבק המלך את אשתו ובתו, ואמר לכל האנשים שהיא, אדיחה, היא אשתו הראויה, והיא תהיה המלכה העתידה.

כאשר הסתיים דבר המשפט, אדיחה היתה לבושה בבגדים נאים וחרוזים, ונישאה בחזרה לארמון על ידי משרתי המלך.

באותו לילה עשה המלך סעודה גדולה לכל נתיניו, וסיפר להם כמה שמח להחזיר את אשתו היפה שמעולם לא הכיר כראוי, גם את בנו שהיה חזק יותר מכל הגברים, ואת בתו הנאה. החג נמשך מאה שישים ושש יום; והמלך קבע חוק שאם ימצא שאישה כלשהי מנסה להשתמש בשיקויים נגד בעלה, עליה להיהרג מיד. ואז בנה המלך שלוש ארמונות חדשים, והניח בהם עבדים רבים, גברים ונשים כאחד. ארמון אחד הוא נתן לאשתו, אחר לבנו, והשלישי הוא נתן לבתו. כולם חיו יחד באושר כמה שנים עד שהמלך נפטר, אז בנו עלה לכס המלכות ומלך תחתיו.

*ג'ו ג'ו זו פרקטיקת כישוף ניגרית, בה עושים שימוש באובייקטים שונים ובלחשים כדי להשיג השפעה טובה או רעה. 

**אגבו זהו שבט אתני מאיזור ניגריה. הם היו ידועים ככל הנראה באכזריותם ובחוקיהם יוצאי הדופן. היו להם תפקידים רגולטוריים ודתיים שונים בסביבתם. (לא עשיתי מחקר מספק אבל זו התרשמותי לאחר כמה חיפושים קצרים)